תנ"ך על הפרק - תהילים עח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

תהילים עח

645 / 929
היום

הפרק

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי־פִֽי׃אֶפְתְּחָ֣ה בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י אַבִּ֥יעָה חִ֝יד֗וֹת מִנִּי־קֶֽדֶם׃אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ־לָֽנוּ׃לֹ֤א נְכַחֵ֨ד ׀ מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה׃וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת ׀ בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת־אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם׃לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ ׀ דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם׃וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ֑ל וּמִצְוֺתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ׃וְלֹ֤א יִהְי֨וּ ׀ כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ׃בְּֽנֵי־אֶפְרַ֗יִם נוֹשְׁקֵ֥י רוֹמֵי־קָ֑שֶׁת הָ֝פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב׃לֹ֣א שָׁ֭מְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ מֵאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת׃וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִילוֹתָ֑יו וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם׃נֶ֣גֶד אֲ֭בוֹתָם עָ֣שָׂה פֶ֑לֶא בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה־צֹֽעַן׃בָּ֣קַע יָ֭ם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם וַֽיַּצֶּב־מַ֥יִם כְּמוֹ־נֵֽד׃וַיַּנְחֵ֣ם בֶּעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם וְכָל־הַ֝לַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ׃יְבַקַּ֣ע צֻ֭רִים בַּמִּדְבָּ֑ר וַ֝יַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה׃וַיּוֹצִ֣א נוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע וַיּ֖וֹרֶד כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם׃וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֭וֹד לַחֲטֹא־ל֑וֹ לַֽמְר֥וֹת עֶ֝לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה׃וַיְנַסּוּ־אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם לִֽשְׁאָל־אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם׃וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר׃הֵ֤ן הִכָּה־צ֨וּר ׀ וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֮ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם־לֶ֭חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם־יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ׃לָכֵ֤ן ׀ שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַבָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב וְגַם־אַ֝֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח׃וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶאֱכֹ֑ל וּדְגַן־שָׁ֝מַ֗יִם נָ֣תַן לָֽמוֹ׃לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע׃יַסַּ֣ע קָ֭דִים בַּשָּׁמָ֑יִם וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן׃וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר וּֽכְח֥וֹל יַ֝מִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף׃וַ֭יַּפֵּל בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֵ֑הוּ סָ֝בִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם׃לֹא־זָר֥וּ מִתַּאֲוָתָ֑ם ע֝֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם׃וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים ׀ עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם וַֽ֭יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם וּבַחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ׃בְּכָל־זֹ֭את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃וַיְכַל־בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּהָלָֽה׃אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל׃וַֽ֭יִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֝לְיוֹן גֹּאֲלָֽם׃וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ׃וְ֭לִבָּם לֹא־נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ׃וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃וַ֭יִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה ר֥וּחַ ה֝וֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב׃כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן׃וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְווּ׃לֹא־זָכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֝֗וֹם אֲ‍ֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר׃אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃וַיַּהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן׃יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה׃יַהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל׃וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם לָרְשָׁפִֽים׃יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים׃יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ לֹא־חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר׃וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֝וֹנִ֗ים בְּאָהֳלֵי־חָֽם׃וַיַּסַּ֣ע כַּצֹּ֣אן עַמּ֑וֹ וַֽיְנַהֲגֵ֥ם כַּ֝עֵ֗דֶר בַּמִּדְבָּֽר׃וַיַּנְחֵ֣ם לָ֭בֶטַח וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ וְאֶת־א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם׃וַ֭יְבִיאֵם אֶל־גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ הַר־זֶ֝֗ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ׃וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀ גּוֹיִ֗ם וַֽ֭יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְנַסּ֣וּ וַ֭יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֝עֵדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃וַיִּסֹּ֣גוּ וַֽ֭יִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָ֑ם נֶ֝הְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה׃וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָמוֹתָ֑ם וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ׃שָׁמַ֣ע אֱ֭לֹהִים וַֽיִּתְעַבָּ֑ר וַיִּמְאַ֥ס מְ֝אֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַ֭יִּטֹּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁל֑וֹ אֹ֝֗הֶל שִׁכֵּ֥ן בָּאָדָֽם׃וַיִּתֵּ֣ן לַשְּׁבִ֣י עֻזּ֑וֹ וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ בְיַד־צָֽר׃וַיַּסְגֵּ֣ר לַחֶ֣רֶב עַמּ֑וֹ וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ הִתְעַבָּֽר׃בַּחוּרָ֥יו אָֽכְלָה־אֵ֑שׁ וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּֽלוּ׃כֹּ֭הֲנָיו בַּחֶ֣רֶב נָפָ֑לוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃וַיִּקַ֖ץ כְּיָשֵׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י כְּ֝גִבּ֗וֹר מִתְרוֹנֵ֥ן מִיָּֽיִן׃וַיַּךְ־צָרָ֥יו אָח֑וֹר חֶרְפַּ֥ת ע֝וֹלָ֗ם נָ֣תַן לָֽמוֹ׃וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּֽבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר׃וַ֭יִּבְחַר אֶת־שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה אֶֽת־הַ֥ר צִ֝יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב׃וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ־רָ֭מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ כְּ֝אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם׃וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ מִֽמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן׃מֵאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ לִ֭רְעוֹת בְּיַעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַחֲלָתֽוֹ׃וַ֭יִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי. אפשר במ"ש רז"ל שהיו טוענים שאנוסים הם על התורה כמ"ש מכאן מודעא רבא לאוריתא. ואמרו ברעיא מהמנא דהת"ח קבלו התורה ברצון ולא היו אומרים טענת מודעא ודוקא המון העם היו אומרים שיש להם מודעא. ותואר עמי דרשוהו רז"ל על הת"ח כמ"ש פ"ב דמציעא הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ולז"א האזינה עמי שהם הת"ח תורתי שאינם אומרים טענת מודעא וקבלו התורה ברצון ולהם אני אומר האזינה עמי תורתי. אך להמון העם אני אומר הטו אזנכם לאמרי פי אפתחה במשל פי שהמון העם יש להם נחת רוח ממשלים וחידות:נגד אבותם עשה פלא וכו' בקע ים ויעבירם וכו' וינחם בענן וכו'. יש לדקדק דהוי ליה למימר וינחם בענן וכו' קודם בקע ים דקדמו ענני כבוד לקריעת ים סוף ולפי פשוטו אפשר לומר דסמך קריעת ים סוף שלקו המצריים שם כמה מכות כמו שלקו מכות במצרים אמנם אפשר לומר דרך דרש ורמז במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"י קובו ז"ל בספר גבעת עולם מיסוד רז"ל דמאחר דהמרו על ים בים היו ראוים ליטבע אך יען שהמצריים הוכו המכות על ששעבדו בישראל שמדת רחמיו לדון באשר הוא שם ואינו מביט במה שעתידין לחטוא אם יטבעו ישראל על שהמרו אז יהיה חילול ה' דמאחר שהם רשעים למה הוכו המצריים כ"כ ויהיה חילול ה' ח"ו לכך ניצולו ישראל זהת"ד בקצ"ר אמיץ וז"ש נגד אבותם עשה פלא שהוכו המצריים בארץ מצרים שדה צע"ן גימטריא רד"ו וזו היתה סיבה בקע ים ויעבירם הגם שלא היו ראוים מ"מ על ידי שעשה פלא והוכו המצריים בקע ים וכו' כדי שלא יהיה חילול ה' ח"ו כנזכר ולכן סמך בקע ים וכו' למ"ש נגד אבותם עשה פלא לרמוז חסד ה' על ישראל:ויוסיפו וכו' למרות עליון בציה. אפשר דהכתוב פתח בהצלה דמה שחטאו היה מסיבת שהיה ציה וקליפה קשה שולטת שם כמ"ש בזהר הקדוש:ודגן שמים נתן למו. בפירוש רבינו אפרים עה"ת כ"י מגאוני קמאי אשכנז כתוב דמהמן נעשה כגרעיני חטה מגובל כעיסה שיש מים הרבה וזהו ודגן שמים נתן למו ומקריבין ממנו למנחות וללחם הפנים ועמ"ש אני עני בפתח עינים מנחות על דף מ"ה ואכמ"ל:והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וכו'. ואפשר במ"ש רז"ל כי הענו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות וגם שניצול מגזרות רעות גם אם מתפלל על הצבור שהם בצרה הוא נענה והנה עון אותיות ענו לרמוז שאם הוא ענו אזדא ליה העון וז"ש והוא רחום יכפר עון אם הוא ענו אותיות עון ה' ברחמיו יכפר עון במה שהוא ענו אותיות עון כי הוא כמקריב כל הקרבנות וזוכה לי"ש עולמות כמספר יכפר בגימטריא ש"י ולא ישחית דניצול מגזרות רעות. והרבה להשיב אפו דאם מתפלל על צרת צבור נענה ובמקום אפו נעשה אני ה' גימטריא אפו לרחם עליהם ולא יעיר כל חמתו אפילו כל שהוא כמו שהוא ענו ומפרש תועבת ה' כל גבה לב אפילו כל שהוא. ומשו"ה מתפלל על הצבור לא שהוא מחזיק עצמו ענו רק סובר שומע תפלת כל פה אפילו כל שהוא ולכך נענה ולא יעיר אפילו כל שהוא מחמתו ודוק מפני שהכ"ל יפה וכתבתי בקצור והקדמות האמורות כתבתי בעניותי בדרושים בס"ד:ויזכור כי בשר המה. אפשר דרמז בזה דהאבות כל חייהם תק"ב שנים עבדו את ה' וזה רמז בהעלם כי בשר המה בש"ר גימטריא תק"ב שני חיי האבות וכדאי לרחם עליהם:ושקמותם בחנמל. כתב בספר דברי אמת להרב מהר"ר שלמה עדני ז"ל בחנמל מין ממיני הברד ורבינו סעדיה גאון ז"ל פירש אלצקי"ע בערבי אבל הרא"ם פרשת שלח ע"פ וכן היינו בעיניהם שמענום חנמלים יש (חנמלים) ופירוש חנמלים חגבים כמו ושקמותם בחנמל וזה דלא כפירוש רד"ק ז"ל:ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם. אפשר במ"ש הרב מהר"י ביערות דבש דף ט"ז דע' נפש דיעקב ההולכים מצרימה הם כנגד ע' שרי האומות וכלם דכורין חוץ משר מצרים הנמשל לנקבה ולכן פרעה אמר וכל הבת תחיון ולכן מתו הנקבות בכורות והאריך בזה ע"ש וכפי דבריו אפשר דהנקבות בכורות מצריות מתו רמז לשר מצרים הנמשל לנקבה אך בכורות שאר אומות אשר במצרים לא מתו רק בכורי שאר אומות הזכרים אשר במצרים מתו וז"ש בשמות רבה פי"ח ראשית אונים אפילו נקבה שהיא טפה ראשונה מתה כלומר הנקבות בכורות מצריות וזה דקדוק הכתוב ויך כל בכור במצרים ר"ל כל בכור זכר בין מצרי בין משאר אומות אשר במצרים. אך הנקבות ראשית אונים באהלי חם דוקא המצריות מתו ובזה אשכחנא פתרי למה שיש לחקור דאמאי נקבות בכורות ליתנהו בפדיון דגם נקבות בכורות שאר אומות לא מתו וישראל היו אורחים במצרים וכמ"ש בשמחת הרגל בפירוש ההגדה בפסקת תם מהו אומר ועיין עוד בפירוש ההגדה אשר בקונטרס פני דוד ובפירוש ההגדה שבקונטרס גאולת עולם בפסקת תם מ"ש על החקירה הנזכר בס"ד:ויביאם אל גבול קדשו וכו' ועדותיו לא שמרו וכו' ויסוגו ויבגדו כאבותם וכו'. אפשר דהכונה במ"ש הרשב"א ז"ל דבנתינת הארץ בטלה מודעא וזוהי תמיהתו ויביאם אל גבול קדשו כו' שנתן להם ארץ ישראל ולא יש מודעא ואעפ"י כן ועדותיו לא שמרו ויסוגו חזרו לאחור אחר דסברו וקבילו בנתינת א"י נסוגו אחור לעבור על דת ויבגדו כאבותם שהי"ל מודעא קודם שבאו לארץ ישראל ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם ועברו על לא יהיה לך ששמענו מפיו יתברך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך